פסק-דין בתיק ע"ש 556/08

ערעור על החלטת הועדה הפסיכיאטרית מיום 4.6.08 וכן על ההחלטת הוועדה מיום 2.7.08 שלפיה האריכה הוועדה הפסיכיאטרית את אישפוז המערער בביה"ח מזרע בעכו לתקופה של חודש אחד - עד ליום 2.8.08.

בעברו של המערער 17 אישפוזים קודמים, רובם בכפיה. קודם לאישפוז האחרון שתחילתו בהוראת בדיקה דחופה מיום 24.5.08 ובהוראת אישפוז שניתנה באותו היום לא נטל המערער את הטיפול התרופתי הנדרש, ככל הנראה השתמש בסמים, מצבו התדרדר הוא נקלע למצב פסיכוטי חריף ובעקבות זה הוחל באישפוז הנוכחי שהוארך על ידי 2 ההחלטות דלעיל של הועדה.

בהפנייתם של הרופאים אל הוועדה מיום 1.7.08 מתואר הרקע ומפורטים הנתונים לגבי המערער המאובחן כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית. הוא ממשיך להיות מושפע מתכנים פסיכוטים פעילים עם התנהגות בלתי צפויה ותוקפנית. מקלל את בני משפחתו וביום 22.6.08 תקף באופן פתאומי מטופל אחר ולא ניתן היה להרגיעו כך שהיה צורך בהגבלה פיזית. הוא ממשיך לצרוך סמים גם בעת היותו מאושפז, סף הגירוי שלו נמוך, ויש בו מחשבות שוא של גדלות יחס ורדיפה. הוא גם מדבר על הקשר הייחודי שיש לו עם אלוהים וכו', הכל המתואר בהפניית הרופאים.

הרופאים גם מדגישים את המסוכנות שבמעשיו וביקשו להאריך את אישפוזו הכפוי.

הועדה מצאה כי "מדובר בחולה השרוי עדיין במצב פסיכוטי. שיפוטו לקוי.... עדיין קיימת מסוכנות לאחרים בשל העובדה שהוא משתמש בסמים תוך כדי היותו במצב פסיכוטי, דבר שהביא לגילויי האלימות" במחלקה.

הועדה סברה כי עדיין קיימת בו מסוכנות גבוהה והדבר מצדיק את האישפוז הכפוי. לאור הסימנים לרגיעה קלה הוארכה הוראת האישפוז לתקופה חודש אחד בלבד.

עניינו בא שנית בפני הועדה ביום 2.7.08. הפעם חל שיפור במצבו  הוא התמצא ויצר קשר. עדיין התרשמה הועדה שיש בו מחשבות שוא כלפי בני משפחתו, האפקט היה מתוח, השיפוט לקוי והוא גילה תובנה חלקית למצבו ולצורך בטפול. המסוכנות שבעצמו הוערכה ברמה בינונית ולאחרים ברמה גבוהה.

הועדה האריכה, כאמור לעיל, את האישפוז לתקופה של חודש אחד וציינה בנימוקיה: "מדובר בחולה השרוי עדיין במצב פסיכוטי. שיפוטו לקוי. מכחיש את חומרת האירועים שקרו בהמשך אישפוזו כמו כן מקטין את חומרת ההתפרצות שלו במחלקה כלפי מטופל אחר לפני מספר ימים. לדעת הוועדה עדיין קיימת מסוכנות לאחרים בשל העובדה שהוא משתמש בסמים תוך כדי היותו במצב פסיכוטי, דבר שהביא לגילויי אלימות כפי שצויין לעיל. נוכח האמור לעיל", כותבת הועדה "סוברת הועדה כי קיימת עדיין מסוכנות גבוהה מצד החולה כלפי אחרים דבר המחייב המשך אישפוזו הכפוי יחד עם זאת, לאור הסימנים של רגיעה קלה, אנו מורים על הארכת ההוראה לתקופה של עד חודש ימים."

באת כח המערער מבקשת לשחררו מאישפוז. היא מפנה לכתב היד שאינו מן המשובחים ביותר של ס' הפסיכיאטר המחוזי במחוז הצפון ככתוב בהוראת האישפוז שהוא מוציא ומסבירה כי פגם זה של ההוראה מקשה על הלשכה לסיוע משפטי בהכנותיה לקראת הדיון ולדעתה מצדיק את השחרור מהאישפוז.

יש לדחות טענה זו. כתב היד אמנם איננו מן המשובחים אך עדיין הוא קריא. ראוי לשפר זאת ואין בכך אלא פגם טכני שאין בו כדי להשפיע על ההחלטה אם האישפוז מוצדק אם לאו.

עוד נטען כי אין במערער סיכון, אם מיידי ואם בכלל, כך שמוצדק להביא לסיום האשפוז.

גם באישפוז שתחילתו בהוראת בדיקה דחופה שיש לה הצדקה מפני שהחולה "עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי" (סע' 6(א)(2) לחוק טיפול בחולי נפש תשנ"א 1991),  אין זה מן ההכרח שהמיידיות שבסיכון תהא קימת גם בהמשכו של האישפוז. מסלול האישפוז הוא אחד, מסלול אזרחי, בין אם הוראת האישפוז באה לאחר הוראת בדיקה דחופה, ובין אם הוצאה לאחר הוראת בדיקה בלתי דחופה. הטיפול במהלך האישפוז וההטבה במצבו של המטופל עשויים להביא לכך שהסיכון הפיזי כעת איננו סיכון פיזי מיידי. די בכך שהסיכון הוא עדיין ממשי ומוחשי וקיימת סבירות גבוהה להתממשותו תוך צירוף שאר התנאים, שחלק מהם הוא אלטרנטיבי כמפורט בסע' 7 לחוק אליו מפנה סע' 10 לחוק, כדי להצדיק את המשך האישפוז.

לאור כל האמור, הערעור נדחה זאת לאחר שמצאתי את ההערכות הרפואיות והאחרות של הועדה סבירות ואינני רואה  הצדקה להתערב בהן.

לענין בקשת הרופאים - בהפניה מיום 1.7.08 אומרים הרופאים "אנו פונים לועדה להאריך את אישפוזו הכפוי" ואין זה מן ההכרח שהרופאים יציינו את התקופה, אף אם רצוי הדבר. אין בכך פגם אלא השארת עניין אורך התקופה לשיקול דעת הוועדה.

סוף דבר: הערעור, כאמור, נדחה.

ניתן היום, ג' בתמוז, תשס"ח (6 ביולי 2008), במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: